כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 8

13 ערבות מעסיק חדש לחובות המעסיק הקודם שהחלת חובות מעסיקים קודמים על המעסיק החדש אינה נכונה ואינה ראויה, וכי למעשה יש צורך לראות כל מעסיק בנפרד. נקדיםאתהמאוחר ונבהיר, כי טענה זו נדחתה על ידי בית הדין הארצי, אשר קבע באופן מפורש, לחוק 30 כי בהתאם להוראות סעיף הגנת השכר, הרי שנקודת המוצא בבדיקת זכויות העובד, בהתאם להוראות משפט העבודה המגן, היא שמעסיק חדש לעולם יערוב לחובות המעסיק הקודם. בענייננו, מדובר היה במעסיק 49 ובבעלותו חנות, אשר במשך שנים שימשה כחנות לממכר ירקות ופירות. בשלב מסוים, לאחר שרווחי החנות הלכו ופחתו, ובעקבות הצעה של צד ג' הוסבה החנות, מחנות לממכר ירקות ופירות לחנות מכולת והועברה לבעלות צד ג'. בשלב זה הועסק המערער בחנות כשכיר של צד ג' ובנוסף קיבל דמי שכירות קבועים מצד ג' כמשכיר החנות. בשלב מסוים החליטו המערער וצד ג', כי החנות תוחזר לבעלותו הבלעדית של המערער ובמועד זה גם הופסקה העסקתו על ידי אותו צד ג'. בתוך אותה תקופה, הועסק בחנות המשיב, אשר כלל לא היו ידועים/ מוכרים/ ברורים לו לוהעברות הבעלויות והזכויות בין הצדדים -,. ויובהר היטב, כי משעה שנעשתה העברת העובד מבלי שהדבר הובא לידיעתו של העובד באופן מפורש, מבלי שחל כל שינוי בתנאי העסקתו ומבלי שנערך לו גמר חשבון מסודר, הרי שמדובר בשינוי מעסיקים פורמלי גרידא. העובד פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וטען, כי כלל העברות הבעלות בין המעסיקים אינן מעניינו, וכי משעה שהועסק לכל אורך התקופה באותו מקום עבודה בפועל, ומשנותרו כלפיו חובות, הרי שהוא זכאי להיפרע מכל הבעלים ביחד ולחוד לרבות מהמערער שחזר להיות בעליה של החנות. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענתו של העובד, ועל כך הוגש הערעור דלעיל. בית הדין הארצי לעבודה, דחה את טענות המערער, תוך שהוא מסתמך לחוק הגנת 30 על הוראות סעיף