כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 9

39 מניעת הטרדה מינית בעבודה של המזכירה אלא התמקדה דווקא במיניותו של הרופא. אולם, בית הדין דוחה את טענות הרופא כי לפיכך לא הוכחו התייחסויות מיניות המופנות למזכירה. מדובר, בהתבטאויות מילוליות או חזותיות בעלות תוכן מיני מובהק. ככלל, הרופא פנה אל המזכירה בלבד ועל כן ברור שהתכוון למשוךאתתשומתלבהולשתףדווקא אותה באותם תכנים מיניים. בנסיבות אלההתבטאויותיושלהמערערבענין (א) 3 מיניות ו באות בגדרו של סעיף ) לחוק גם אם לא עסקו במישרי ן 4( במיניותה של המשיבה. תת סעיף זה מגדיר הטרדה מינית כ ”התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;". מאחר והסיפורים של הרופא הממונה הופנו למזכירתו ולא לאנשים נוספים, הגדיר זאת בית הדין כהטרדה והתנכלות במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית. הרופא גם נמצא אחראי בגין הטרדה מינית בקטגוריה השלישית שעוסקת משפילה או מבזה התייחסות ב" או למינו ביחס לאדם המופנית ...". זאת, כתגובה לבדיחות למיניותו הגסות שנהג לספר למזכירתו שהיו מתובלות בביטויים מיניים גסים מאד. בסופו של דבר הרופא חויב לפצות והמדינה ₪ 250,000 - את העובדת ב .₪ 30,000 - כמעסיקה חוייבה ב חידושו של פסק הדין הוא העובדה שלמרות שהרופא לא ציפה מהמזכירה לתמורה מינית ולרופא לא היתה כוונה מינית כלשהי כלפי ולכאורה התנהגותו הפסולה עסקה "רק" בסיפורים ובביטויים גסים הוא נמצא אחראי בהטרדה מינית ברורה בהתאם לשתי הקטגוריות – השניה והשלישית וחויב בפיצוי גבוה. גם המדינה נמצאה אחראית בגלל פגמים בטיפול במקרה. פסיקה זו מצטרפת לשורה של פסקי בסוגית ההטרדה המינית 6 דין נוספים המלמדים על המדיניות של בתי הדין לעבודה לפרש את החוק למניעת הטרדה מינית בצורה רחבה כךשיחול על היקף רחב של מעשים בעלי אופי מיני וטורדני. ,511072811 . ) בע"מ ח.פ 1985( יוחאי דגהו נ' דב לובלינסקי ובנו ייצור והשחזות 41811-10-15 סע"ש 6