כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 12

28 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים דמי חגים. על סמך המסקנה כאמור, להלן גם מסקנות משנה אשר נובעות ממנה באופן ישיר - עובדים שמועסקים במקום העבודה רק בחלק מימות השבוע, ואינם מועסקים בימים קבועים – קשה להציג וודאות כי היו עובדים בפועל אלמלא חל חג. אי לכך, עובדים אלו אינם זכאים לטעמי לתשלום של דמי חגים, שכן צו ההרחבה אינו עוסק בהם כלל ואינו מייצר להם זכות שכזו. לכל היותר ניתן לטעון ביחס לעובדים אלו – כי יש לבחון את הנסיבות של כל מקרה, כדי לבדוק אם עצם קיומו של החג הוא שמנע מן העובד לעבוד ולהרוויח את מטה לחמו, או שמא אין כל קשר בין שני הדברים. בהתאם לבחינה כאמור, וככל שהעובד יצליח להוכיח כי החג הוא זה אשר מנע ממנו לעבוד באותו היום (עד כדי שכך שנגרם לו נזק בשכר החודשי הכולל) – או אז ייתכן ותקום לו זכאות לפיצוי כזה או אחר בדמות של דמי חגים. החולקים על עמדתי יטענו בלהט כי המעסיק הוא זה שקובע את סידורי העבודה לעובדים, ולכן עליו לשלם דמי חגים בעבור אותם ימים שבהם הוא לא שיבץ את העובד לעבודה. במענה לטענה שכזו אציין, כי בכל שבוע המעסיק הוא זה שעורך את סידורי העבודה, וכשםשבשבוע "רגיל" הוא לא נדרש לשלם שכר לעובדים בעבור ימים שבהם העובדים לא שובצו לעבוד בפועל, כך גם אין הצדקה לנהוג אחרת בשבוע שבו חל חג. בפרט נכונים הדברים אם מקום העבודה היה פעיל במהלך ימי החג (לדוגמא במסעדות ומקומות בילוי אחרים), והמעסיק נדרש לשלם שכר לכל אותם עובדים אשרשובצו לעבודה. מעסיקשכזה נושא בעלויות השכר כלפי אותם עובדים אשר שובצו לעבודה בפועל (בדיוק כפי שמשלם בכל יום אחר), ואין כל הצדקה שישלם שכר נוסף גם לאותם עובדים שמלכתחילה שיבוצם לא נדרש (ללא כל קשר לקיומו של החג). בניסיון לפשט את הדילמה ולייצר "כלל אצבע" – אציע להתייחס לדמי החגים כ"פיצוי" לעובד אשר שכרו נפגע בשל החג, ולא כ"תוספת" לשכר אך בשל קיומו של החג. במילים אחרות: אין לערבב בין "דמי החגים" (פיצוי לעובד אשר שכרו נפגע בשל החג), ובין "שי לחגים" (מתנה לעובד על עצם קיומו של החג). והעיקר שיהיו לכולנו ימים בריאים.