כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 8

33 צדדים שלישיים בגישור ממוקדת וקצרה יותר (חודשי ההיריון ימים מתום חופשת הלידה), 60 ועוד ולכן היא "נסבלת" יותר מבחינת הצדדים ליחסי העבודה. ההצדקה השנייה לשונות בבחינת מאזן הנוחות נעוצה בנראות של היריון לעומת טיפולי פוריות. היריון, מטבע הדברים, הופך גלוי לעין בתוך מספרחודשים, בעודשטיפולי פוריות יכולים להישאר בתחום הפרטיות של האישה ללא כל הגבלת זמן (עד שתיכנס להריון). נוכח זאת, מתן היתר לפיטורי אישה בהריון ייאלץ את אותה אישה לאתר מקום עבודה חלופי בעודה נושאת לפניה את בטן הריונה. סיטואציה שכזו, בעולם שבו נשים בהריון מתקשות למצוא עבודה (למגינת הלב) – עשויה להותיר את האישה ללא מקור פרנסה למשך יתרת חודשי ההיריון ואף בתום חופשת הלידה. לעומת זאת, אישה בטיפולי פוריות שתאלץ לאתר אחר מקום עבודה חלופי, אם יינתן היתר לפיטוריה, לא "תישא על גבה" את עובדת היותה בטיפולי פוריות – ובמובן זה היא תהא שווה בין שוות אל מול מועמדות אחרות המחפשות עבודה חלופית. נוכח כל הדברים הללו, ובשים לב לשתי ההצדקות שמניתי לעיל – הרי שלטעמי יש מקום לאבחן בין נשים בהריון לנשים בטיפולי פוריות בעת בדיקת "מאזן הנוחות" בבקשה למתן היתר לפיטורים. ואחרי שאמרתי כל זאת – אבקש לציין באותיות דגושות כי אינני מקדשת פיטורים של נשים בהריון או נשים בטיפולי פוריות וברוב המקרים אני "חוסמת" בגופי הגשת בקשות מסוג זה לממונה על חוק עבודת נשים. עם זאת, באותם מקרים שבהם המעסיק נאלץ להגיש בקשה כאמור – מן הראוי שזו תיבחן גם בשים לב לצרכי המעסיק, ותוך עריכת אבחנה בין נשים בהריון לנשים בטיפולי פוריות.