כתב-העת אוטוריטה | גיליון מס' 11

32 כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים הוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א (להלן: "חוק חופשה שנתית", 1951 – "החוק"), קובעות את זכותו של העובד לחופשה שנתית, את אורך החופשה, מועדה, צבירתה, התשלום בגינה וכד'. מספר ימי החופשה השנתית לו זכאי כל עובד נקבע בהתאם לוותק של העובד במקום העבודה, אורך שבוע העבודה שלו במקום העבודה, משך הקשר המשפטי (יחסי עובד-מעביד) במהלך השנה הקלנדרית ומספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה. כאן המקום להדגיש, כי "שנת עבודה" הוגדרה בחוק 12 כשנה קלנדארית, דהיינו פרק זמן של חודשים, שתחילתו באחד לינואר של כל שנה. צבירת ימי החופשה נעשית באותו אופן למי שעובדים יום עבודה מלא ולמי שעובדים בהיקף של יום עבודה חלקי 3 ("משרה חלקית"), והיא מוגדרת בסעיף לחוק כדלקמן: אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא: יום; 16 - בעד כל אחתמהשניםהראשונות יום; בעד השנה 18 - בעד השנה השישית