42 / 48
42
כתב – עת מקצועי למנהלים בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים
מניתוח זה עולה למשל כי עובד אשר
בהסדר הבראה מוחזר מרבית חובו
20%
ונפגעים גם תנאי עבודתו ביחס של
לעומת מצבו הנוכחי, נפגע פעמיים – הן
כנושה אשר לא שולם לו מלוא חובו והן
מכל משכורותיו
20%
כעובד אשר נגרעו
העתידיות שהוא אמור לקבל. אין לקבל
טיעון שעל פיו במצב של פירוק מדובר
באבדן מוחלט של מקום העבודה, ולכן על
העובד, בהליך ההבראה, להסתפק בכל מה
שמוצע לו.
מכאן שהאינטרס הממשי של העובדים
הוא למעשה משולש: א. פירעון חוב העבר;
ב. שימור מקום העבודה; ג. שמירת תנאי
העבודה. פגיעה בכל אחד מאינטרסים
אלה היא פגיעה עצמאית במצבם של
העובדים בנקודת המוצא טרום-חדלות
הפירעון. הפרדה זו מאפשרת לאפיין את
הפגיעה הכלכלית אשר אליה נדרש העובד
במסגרת הצעת הבראה מסוימת ובכך
לתמחר את הוויתורים שאליהם הוא נדרש
ביתר דיוק ביחס לקבוצות האחרות.
כך נקל להבין את הבעייתיות שעליה
מצביעים העומדים בראש ארגוני
העובדים המוחים על כי ברירת המחדל
נכון להיום היא התעלמות מכל זכויותיהם
של העובדים ומהוותק שצברו ומציעים
להפוך את המצב הנוהג ולעגן את שימור
המשך תנאי העבודה של העובדים בחוק
. ייתכן שעמדה זו קיצונית ועלולה לפגוע
בעצם הליך ההבראה בכללותו, אולם
היא משקפת בהחלט את הסכנה הגלומה
בזחילה הנמשכת, באיון ייחודה של קבוצת
העובדים ובייצוב ראייה חד-ממדית של
אינטרסהביטחון התעסוקתי באופן המוביל
לאחדות אינטרסים עם החברה.